רביעי בערב. אתה בסלון עם הטלפון ביד, ואשתך קוראת מהמטבח: ״תגיד, טפטף חלב על הסיר של הבשר. מה עושים?״
ואתה עושה מה שאתה תמיד עושה. פותח וואטסאפ, כותב את השאלה לרב, ומחכה. התשובה מגיעה. היא ברורה, היא מדויקת, והיא פותרת את הבעיה.
אתה סוגר את הטלפון, אומר לה מה לעשות, ורגע אחרי זה עולה המחשבה שלא נעים להודות בה. אין לך מושג למה זה הדין. ובעוד חודש תיפול שאלה דומה, ואתה תשלח שוב הודעה.
השבת קוראים את פרשת כי תבוא, ט״ז באלול. יש בה משנה אחת שמדברת בדיוק על הרגע הזה.
הקב״ה ביקש את הפרי הראשון, לא את הפרי הכי יפה
הפרשה פותחת בביכורים. אתה יורד לשדה, רואה תאנה ראשונה שמבשילה על העץ, קושר עליה גמי, ומחכה.
|
״וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כׇּל פְּרִי הָאֲדָמָה… וְשַׂמְתָּ בַּטֶּנֶא״
דברים כ״ו, ב׳ · פרשת כי תבוא
|
עכשיו תעצור על המילה. מראשית. לא מהמובחר, לא מהיפה, לא מהגדול. מהראשון.
והרי הפרי הראשון הוא בדרך כלל דווקא לא המוצלח. זה הניסיון הראשון של העץ, לפני שהוא נכנס לקצב. גם הקב״ה עצמו, כשהוא בוחר, לא בוחר בבכור. יעקב מברך את ראובן ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי״, ובנשימה הבאה ״פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר״ (בראשית מ״ט, ג׳-ד׳).
אז מה כן נמדד כאן. ספר החינוך כותב את זה במפורש (מצוה צ״א):
|
״מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, כְּדֵי לְהַעֲלוֹת דְּבַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתֵנוּ, וְנִזְכֹּר וְנֵדַע כִּי מֵאִתּוֹ בָּרוּךְ הוּא יַגִּיעוּ לָנוּ כָּל הַבְּרָכוֹת בָּעוֹלָם״
ספר החינוך, מצוה צ״א · מצוות הבאת ביכורים
|
לא בודקים את הפרי. בודקים מתי הוא הגיע.
המשנה שמספרת למה אנשים הפסיקו להביא ביכורים
הביכורים לא הסתיימו בהנחת הסל. היה צריך גם לקרוא בפה, בעזרה, מול כולם: ״וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״ (דברים כ״ו, ה׳).
והמשנה במסכת ביכורים (ג׳, ז׳) מספרת מה קרה:
|
״בָּרִאשׁוֹנָה, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לִקְרוֹת, קוֹרֵא. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, מַקְרִין אוֹתוֹ.
נִמְנְעוּ מִלְּהָבִיא. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁיּוֹדֵעַ וְאֶת מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ״ משנה, מסכת ביכורים ג׳, ז׳
|
הפסיקו לעלות. רבנו עובדיה מברטנורא מסביר בדיוק למה: ״מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת״.
תקלוט את זה. הפירות היו על העץ. הדרך לירושלים הייתה פתוחה. והם ויתרו על המצווה, כי הם לא היו מוכנים לעמוד שם ושכולם יראו מי מהם צריך שיקריאו לו.
ומה עשו חז״ל? הם לא הטיפו להם. הם שינו את הנוהל. שינו סדר עבודה בבית המקדש בגלל הבושה של אדם אחד שלא ידע לקרוא.
ועכשיו שים לב מה בדיוק הם תיקנו, כי כאן הכל. הם לא פטרו אותו מהמקרא. הם לא אמרו לו תעמוד בשקט ומישהו יגיד את זה במקומך. הם דאגו שהמילים ייצאו מהפה שלו, ורק נתנו לו מי שיקריא לו אותן בהתחלה. הברטנורא מראה שהם תלו את זה בלשון הפסוק עצמו, ״וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ״, ״ואין עניה אלא מפי אחר״.
הוא לא בא לשמוע. הוא בא להגיד.
״אני לא מהאנשים שיודעים ללמוד״, והתשובה של חז״ל
|
מצד אחד אתה לא רוצה עוד תשובה. אתה רוצה לדעת. לפתוח סימן בשולחן ערוך, לראות מאיפה הדין הזה בא, על מה נחלקו בו ולמה נפסק דווקא ככה. שכשתפתח את הפה, מה שייצא ממנו יהיה שלך, ולא ציטוט של מישהו אחר שאתה מעביר הלאה. מצד שני אתה יודע איך זה נראה. אתה בן ארבעים ומשהו, לא למדת בישיבה, ואם יפתחו לך שולחן ערוך אתה לא בטוח שתמצא את הסימן. אז אתה אומר לעצמך את המשפט שנשמע כל כך הגיוני: ״אני פשוט לא מהאנשים שיודעים ללמוד״. |
אבל תראה מה חז״ל ענו למשפט הזה. הם לא אמרו לאיש ההוא לך תלמד ואז תחזור. הם אמרו: בוא. אנחנו נקריא לך, ואתה תגיד.
ככה נראים לימודי רבנות מהבית, עד שאתה פותח מקור לבד
וזה בדיוק מה שלימודי רבנות מהבית עושים היום. לא דף גמרא פתוח מול פנים שיודעות, ולא תשובה מוכנה לשלוף. סימן אחד, תחום, שרב יורד איתו איתך עד השורש, בכל מקום ובכל זמן שנוח לך. הרף לא ירד. רק הורידו ממך את הבושה בכניסה.
ואז מגיע החלק שבשבילו כל זה נעשה.
בפעם הבאה שתיפול שאלה בבית, אתה לא תפתח וואטסאפ. תפתח שולחן ערוך. תמצא את הסימן, תראה מאיפה הדין הזה בא, תבין על מה נחלקו בו, ותדע לפסוק לעצמך. וגם כשלא תדע, כבר תדע איפה לחפש.
זה ההבדל בין לקבל תשובה לבין להיות אדם שיודע.
|
שאלה לשבוע
אם חז״ל היו מוכנים לשנות סדר עבודה בבית המקדש רק כדי שאדם שאינו יודע לקרוא לא יישאר בחוץ, מי בדיוק ביקש ממך לדעת מראש לפני שאתה נכנס?
|
מכון יגדיל תורה, מהסימן הראשון ועד סמיכה לרבנות
מכון יגדיל תורה בנוי בדיוק על הנקודה הזו. לא דורשים ממך לדעת מראש, ולא בודקים כמה יפה הפרי הראשון שלך, והמטרה איננה שתקבל תשובה מוכנה אלא שתבין את הסוגיה בעצמך. סדר לימוד תחום שנפתח ונסגר, עם שיעור מוקלט, חוברת מלווה ורב שזמין לשאלות. כך לימודי רבנות בכל מקום ובכל זמן הופכים למשהו שבעל בית שעובד באמת מחזיק, עד שהוא פותח מקור לבד ויודע לפסוק לעצמו, וכך נבנית ההתקדמות אל מבחני רבנות ואל סמיכה לרבנות, סימן אחר סימן, בלי לוותר על העבודה ועל המשפחה. הכל ב-25 דקות ביום.
ואם אתה רוצה לראות איך זה נראה, זה במרחק לחיצה אחת. מחכה לך כאן שיעור לדוגמה מלא, בדיוק כזה שהלומדים פותחים בערב, ולצידו חוברת הלימוד שנלמדת איתו. בלי הרשמה, בלי טופס, אפשר לפתוח את שניהם עכשיו מהטלפון.
ואם תרצה לבדוק יחד מאיפה נכון שתתחיל, מחכה לך שיחת ייעוץ אישית ללא עלות.
הכל ב-25 דקות ביום.
|
לצפייה בשיעור לדוגמה להורדת חוברת לדוגמה |
לשיחת ייעוץ אישית ללא עלות: 054-2390375
נ.ב. הרמב״ם פותח את הלכות תלמוד תורה (א׳, ח׳) ברשימה: ״כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל חַיָּב בְּתַלְמוּד תּוֹרָה, בֵּין עָנִי בֵּין עָשִׁיר… בֵּין בָּחוּר בֵּין שֶׁהָיָה זָקֵן גָּדוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ… וַאֲפִלּוּ בַּעַל אִשָּׁה וּבָנִים חַיָּב לִקְבֹּעַ לוֹ זְמַן לְתַלְמוּד תּוֹרָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה״. שים לב שהוא טרח לכתוב במפורש ״בעל אישה ובנים״. לא כדי להכביד עליך, אלא כדי שלא תחשוב שהרשימה הזאת מדברת על מישהו אחר. והחיוב שהוא כותב הוא ללמוד בעצמך, לא למצוא את מי שיֵדע בשבילך.