בשבת בבוקר, אחרי התפילה, מישהו תפס אותך ליד הקידוש עם שאלה. משהו שקרה אצלו במטבח בערב שבת. כף חלבית, סיר בשרי, והוא לא יודע מה עושים עם זה.
ענית לו בזהירות. אמרת מה שאתה חושב, והוספת שכדאי לו לשאול רב. הוא אמר תודה והלך.
ובדרך הביתה, בתוך מאה מטר של הליכה, כבר ישבת במשפט אחר לגמרי. הפעם אתה הנאשם.
"אתה לא באמת יודע. אתה מנחש. ובגיל ארבעים ושתיים כבר מאוחר לסדר את זה."
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך", בלשון יחיד
השבוע קוראים את פרשת שופטים, והיא נפתחת בדיוק שם:
|
"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ"
דברים ט"ז · פרשת שופטים
|
יש כאן דבר מוזר. מינוי דיינים הוא עניין ציבורי. עיר מקימה בית דין, לא אדם פרטי בבית שלו. אז למה התורה מדברת בלשון יחיד, "תתן לך"?
מפרשי הפרשה קראו את "בכל שעריך" גם על השערים שלך עצמך. ספר יצירה מונה שבעה שערים בנפש: שתי עיניים, שתי אוזניים, שני נקבי האף והפה. כלומר, לכל אדם יש בית דין פרטי שיושב אצלו כל היום ופוסק עליו.
עכשיו שים לב מה בדיוק ציוותה התורה למנות. שופט. לא תובע. ושופט ביהדות מחויב לכיוון אחד: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא י"ט, ט"ו). ובמשנה באבות: "וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת".
ההלכה שמבטלת פסק של בית דין שכולו מרשיע
הגמרא בסנהדרין מביאה את דברי רב כהנא: "סַנְהֶדְרִי שֶׁרָאוּ כּוּלָּן לְחוֹבָה, פּוֹטְרִין אוֹתוֹ". בית דין שכל דייניו, פה אחד, אמרו חייב, הנאשם יוצא לחופשי. והרמב"ם פוסק את זה להלכה בהלכות סנהדרין: "הרי זה פטור".
הטעם מפורש בגמרא. בדיני נפשות מלינים את הדין ללילה, כדי שיהיה מי שיחפש לו זכות עד הבוקר. בית דין שכולו כבר הרשיע, לא נשאר בו אף אחד שמסוגל להפוך בזכותו. זה כבר לא בית דין. זו הרשעה שמחפשת נימוק.
בית הדין שיושב אצלך בראש, על לימודי הרבנות
|
מצד אחד אתה באמת רוצה. שנים אתה אומר לעצמך שהשנה תיכנס לסדר לימוד קבוע בהלכה. שתדע לפסוק בבית שלך. שיהיה לך מה לענות כשהילד שואל "אבא, מותר?" מצד שני קם התובע ומדבר ראשון. "מי אתה שתפתח סוגיה בהלכה. אין לך רקע. וגם אם תתחיל, בעוד חודש תיפול." |
תעשה ספירה כנה. כמה קולות שם מלמדים עליך זכות? אם התשובה היא אפס, קיבלת עכשיו פסק מהגמרא. הדין הזה בטל. לא בגלל שאתה צודק, בגלל שאין שם בית דין בכלל.
ואם ניתן רגע לסנגור לדבר, הוא יגיד דבר פשוט. אדם שחוזר הביתה בשמונה וחצי, מכניס ילדים למיטה, ובכל זאת מתיישב על עשרים וחמש דקות של סוגיה בהלכה, הוא לא נאשם. הוא בדיוק מה שמבקשים ממנו. ככה בדיוק נראים לימודי רבנות מהבית, בכל מקום ובכל זמן.
אבל שופט לא רק מזכה. שופט פוסק. "וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק". פסק, לא תחושה. אז אל תפסוק לעצמך "השנה אלמד יותר". זו לא פסיקה, זו משאלה. תפסוק נושא אחד תחום בהלכה, שעה קבועה בערב, ותאריך שבו הוא נסגר. משהו שנפתח, שנסגר, ושאתה יודע אותו אחריו.
|
שאלה לשבוע
אם היית שומע את הפסק שאתה נותן לעצמך על הלימוד, יוצא מפיו של דיין אחר, על יהודי אחר שאתה מכיר, היית מקבל אותו?
|
מכון יגדיל תורה, לימודי רבנות מהבית
רש"י מפרש על "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף" ארבע מילים: "הלך אחר בית דין יפה". לא מספיק לרצות צדק, צריך לרדוף אחרי המקום שיעשה אותו כמו שצריך. גם בלימוד זה בדיוק ככה. ההחלטה היא שלך, אבל המסגרת קובעת אם היא תחזיק.
במכון יגדיל תורה בונים בדיוק את המסגרת הזאת: לימודי רבנות בכל מקום ובכל זמן, עשרים וחמש דקות ביום, סרטון קצר וחוברת לימוד שמחלקת כל נושא בהלכה לקטעים יומיים, וליווי אישי של רב. כך מתקדמים נושא אחרי נושא לקראת מבחני רבנות ובדרך אל סמיכה לרבנות, בלי לעזוב את העבודה ובלי לפרק את סדר היום בבית.
|
לצפייה בשיעור לדוגמה להורדת חוברת לדוגמה |
לשיחת ייעוץ אישית ללא עלות: 054-2390375