ורגע לפני שאנו נוגעים בדין פתיחת קופסאות שימורים ואריזות מזון נעסוק במחצלת שתופרים בה פירות:

שהפמ”ג הסתפק אם דינה כחותלות והביאו המ”ב (מ). ומשמע שבשאר כלים העשויים לקבלה אף שהם גרועים יש לאסור, ורק בחותלות שאין עליהם שם כלי, שאינם עשויים לקבלה ככל הכלים יש להתיר.

אך בשו”ת אגרות משה (או”ח ח”א סי’ קכב ענף ט) חלק על הפרי מגדים וביאר שכל שלא נעשה הכלי אלא לצורך הפירות שבתוכו בלבד, ולאחר שאוכלים הפירות זורקים אותו, הרי הוא בטל לפירות ומותר לפותחו ומכאן חיזוק למקילים לפתוח קופסאות שימורים שזורקם לאחר מכן (והביא ראייה מכך שהשו”ע כתב גם גרוגרות, ואותם אין צריך לבשל בחותלות, ואינם נעשים אלא לשימור).

וכעין זה כתב המנוחת אהבה (ח”ג פט”ז ד’) והעלה שמותר בשבת לקרוע נייר שעל גבי וופל או שלגון, נייר קרטון העוטף חבילת גלידה, וכן נייר שסביב נקניק ונקניקיות כדי להוציא את האוכל שבתוכם ואינו אסור משום קורע מפני שאין שם כלי עליהם והרי הם כקליפה שעל גבי אגוז שהרי אינם עשויים להשתמש בהם שנית. ומ”מ אם אפשר צריך להיזהר שלא לקרוע במקום שכתובים אותיות. וכתב שאף המג”א יודה בזה שכן דוקא בחותלות שראויות לשימוש חוזר יש מקום להחמיר, משא”כ בנייר שעל גבי ופל וכדומה שלא ראוי לשימוש לאחר פתיחתו.