השו”ע פסק כתוס’, והביא בשם יש מי שאומר דעת המרדכי וכתב שנראים דבריו: “מקפלים כלים בשבת לצורך שבת ללבשם בו ביום. ודוקא באדם (אחד), ובחדשים שעדיין לא נתכבסו [מ”ב (טו) שכל שלא נתכבסו הם קשים ואין ממהרים לקמוט, ואין חשוב הקיפול תיקון כ”כ עד שיהיה נראה כמתקן מנא, ולבנים, ואין לו להחליף; ואם חסר אחד מאלו התנאים, אסור. ויש מי שאומר דלקפלו שלא כסדר קיפולו הראשון מותר בכל ענין, ונראין דבריו” (איחל-להחליף: אחד, יום, חדש, לבנים, להחליף).

המ”ב (יט) שהעיקר לדינא להקל. וכתב שמי שרוצה להחמיר שלא לקפל כלל ודאי עדיף עד שיהיה כל הה’ פרטים.

המג”א (ו) כתב שאע”פ שמצות ציצית כל היום ויכול להתעטף בה, מ”מ מכיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף ואסור לקלפה. וכן פסק המ”ב (יג), וכתב שבמקום שהמנהג ללבוש הטלית במנחה מותר לקלפה (ונראה שצריך לומר שמדובר בטלית שלא כיבסו אותה).

החוט השני (ח”ב פל”ג ס”ק א) כתב שאם אינו מקפל במקום הקפלים במדוייק אלא באופן אקראי בלבד מותר לקלף טלית בשבת.

והשו”ת שמש ומגן (ח”ב סי’ עז) כתב שהמנהג הפשוט לקלפה כסדר קיפולה הראשון, ונהגו כן בפני גדולי הרבנים ואין פוצה פה, וצריך לומר שסמכו על דברי הכלבו, שהקיפול שלנו אין דומה לשלהם שהיו מקפידים ביותר. וכן כתב באור לציון (פכ”ב ס”ג) וכתב שטוב להחמיר לקפל הטלית שלא כדרך קיפולה הראשון. והליכות עולם (ח”ג עמ’ רלב) החמיר לקפלה שלא כסדר קיפולה הראשון וכן דעת הבן איש חי (ויחי סי”ג).