איתא בגמרא עירובין דף קב עמוד ב (בהמשך נבארה)

גמרא. תנו רבנן: רטיה שפרשה מעל גבי מכה מחזירין בשבת (שנפלה בלי כוונה ולא גזרו רבנן שמא ימרח, מכיון שזה לא שכיח שיפול). רבי יהודה אומר: הוחלקה למטה – דוחקה למעלה, למעלה – דוחקה למטה. ומגלה מקצת הרטיה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה מקצת רטיה ומקנח פי המכה. ורטיה עצמה לא יקנח, מפני שהוא ממרח. ואם מירח – חייב חטאת. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה. אמר רב חסדא: לא שנו אלא שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע – דברי הכל אסור! אמר מר בר רב אשי: הוה קאימנא קמיה אבא, נפלה ליה אבי סדיא וקא מהדר ליה. אמינא ליה: לא סבר לה מר להא דאמר רב חסדא: מחלוקת – שפירשה על גבי כלי, אבל פירשה על גבי קרקע – אסור. ואמר שמואל: הלכה כרבי יהודה! – אמר לי: לא שמיע לי. כלומר: לא סבירא לי (כלומר ואני סובר שרבי יהודה לא נחלק אם נפלה על גבי כלי – שאם נפל על גבי כלי שמותר להחזירה שזה נקרא כמי שהוחלקה, ואם נפל על גבי קרקע אסור).

ונחלקו הראשונים כיצד ללמוד את הגמרא:

רש”י, טור,רא”ש,ר”ן,רי”ף (לב”י), רמב”ם – הלכה כרבי יהודה, שאם נפלה רטיה על גבי קרקע אין להחזירה, ועל גבי כלי מותר להחזירה. ופירשו בגמרא כמו שכתוב בסוגרים לעיל.

ראב”ד – הלכה כתנא קמא, ואף אם נפלה על גבי קרקע מותר להחזיר, וגם הראב”ד פירש בגמרא שלמסקנה נחלקו ת”ק ורבי יהודה בנפלה על גבי קרקע אלא שהוסיף שמה שסיימה הגמרא “… לא סבירא לי” הכוונה שאין אני סובר שהלכה כרבי יהודה אלא כתנא קמא.

הב”י כתב שכל מה שאסור להחזיר רטיה בשבת זה דוקא בחולה שאין בו סכנה, אך בחולה שיש בו סכנה פשוט שמותר לכתחילה, וע”י גוי מותר להניח לכתחילה שכל דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושהו.

• שיטת הרי”ף

רא”ש בדעת הרי”ף – כמו הראב”ד, וסובר כן מפני שרב אשי שהוא בתרא העמיד שגם בנפלה על גבי קרקע מחלוקת והלכה כתנא קמא. והרא”ש הקשה על הרי”ף מדוע היקל כ”כ, שהרי המקרה של רב אשי מיירי בכלי.

והב”י כתב שנוסחא משובשת הייתה לרא”ש ששם היה כתוב “כי גם בשפירשה על גבי קרקע מחלוקת”, שהרי אצלנו איתא ברי”ף שמחלוקתם היא כשפירשה על גבי כלי בלבד והלכה כתנא קמא ששרי, אך על גבי קרקע לכו”ע אסור.

• באיזה תנאי מותר להחזיר

שיבולי הלקט בשם בעל הדברות – מותר להחזיר דוקא כשפירשה שלא מדעת אבל אם פירשה מאתמול או אם הזיד לכו”ע לא יחזיר. וכן כתב המג”א (כז).

והב”י כתב שאינו יודע מנין לו לחלק בין הזיד ללא הזיד. 

המ”ב (פב) הביא שיש חולקים ומתירים בזה, וכתב שאפשר לסמוך על המקילים אם הסיר על מנת לתקן.

• מדוע אסור להחזיר

הב”י כתב על פי רש”י שזה מגזירה שמא ימרח, והתוס’ כתבו שלשחיקת סממנים לא חוששים מכיון שכבר היה עליו אתמול.