איתא בגמרא בשבת דף קמז עמוד א

משנה…ואין מעצבין את הקטן, ואין מחזירין את השבר.

ואין מחזירין את השבר. אמר רבי חנא בגדתאה אמר שמואל: הלכה מחזירין את השבר (ששמואל סובר, שגורסין במשנה מחזירים תנן).

והטור כתב שעצם שיצא ממקומו מחזירים אותו.

אך הרי”ף כתב: “אמר רב חנא בגדתאה אמר שמואל הלכה [דף קמ”ח ע”א] מחזירין את השבר בשבת וכן הלכה”.

ומשמע שיצא ממקומו אסור, ורק להחזיר שבר מותר.

פסיקת הלכה:

השו”ע פסק: “עצם שיצא ממקומו מחזירין אותו”.

והמג”א (נא) תמה על דין השו”ע שהתיר להחזיר אפילו בעצם שיצא ממקומו, שדינא דגמרא להחזיר הוא דוקא בלהחזיר שבר. וכן דעת שו”ע הרב (נב). שהרי בסע’ ל’ שנינו שאפילו לשפשף הרבה בצונן אסרו. ומ”מ ע”י גוי כתב שנראה שאין להחמיר (והפמ”ג כתב שלהחזיר ע”י סיבוב בלי פעולה רפואית של מים מותר, ואין חשש של שחיקת סממנים, ואילו לשפשף במים הוי כרפואת סממנים שאסור) .

ובשלחן עצי שיטים חולק על המג”א וכתב שכל שיצא ממקומו לגמרי, חשיב סכנת אבר כמו נשבר אם לא יחזירנו מיד ומותר להחזיר אפילו ע”י ישראל כמבואר בסע’ יז. ובסע’ ל’ מדובר שלא נשמט לגמרי ממקומו.

וכתב המ”ב שגם לדעת המג”א שאם הרופא אומר שנפרק בחזקה ויוכל לבוא לידי סכנת אבר מותר למשוך ולהחזירו למקומו כדרך שעושה בחול.

והחזו”ע (ח”ג עמ’ רמג) כתב שאם הרופא אומר שאף שנשמט העצם מפרק ידו או רגלו אין בו חשש סכנה אעפ”כ מותר להחזירו. ובעצם שנשברה מותר לחלל עליו שבת כל שיש צורך בדבר.