מבחני רבנות | איסור והיתר ניסן התשפ"ד

בעלת הבית הזמינה אורחים לסעודה בשרית, בסעודה הגישה לימונדה שנעשתה מלימונים שנחתכו בסכין חלבית. מה הדין במקרים הבאים: א. שחתכה את הלימונים בסכין בת יומא ושאינה בת יומא לשו"ע רמ"א והש"ך? ב. חתכה כמות גדולה מאד של לימונים ג. חתכה את הלימון בסכין בשרית והיתה בלימון תולעת שנחתכה אף היא?

דוגמה לכתיבת תשובה מליאה במבחן ברבנות

בשיבולי הלקט בשם רבי ישעיה כתב שלימונדה הבאה בחביות, אע”פ שחתכו הגויים את הלימונים בסכין של איסור – הלימונדה מותרת, שכיון שחותכים הרבה נתבטל טעם הסכין, ואע”פ שהלימון הראשון והשני היה ראוי לאסרם – מ”מ כיון שאינם ניכרים ובאחרים שחתך כבר נתבטל טעם הסכין, בטלים הם ברוב הלימונים שנחתכו לאחר שנפגמה הסכין – ומותרים.

השו”ע פסק כדברי שיבולי הלקט: “מי לימוני”ש שמביאים הגויים, וכן חתיכות דג מליח שמביאים הגויים בחביות, מותרים”,

וביאר הרמ”א: “מפני שמביאים הרבה ביחד, ואף אם נאסרו מקצתן שנחתכו בראשונה עם סכין של עובד כוכבים, נתבטלו באחרים הנחתכים אחר כן, שאינן נאסרין, כי כבר נתבטל טעם הסכין בראשונים ולכן כולם מותרים. וכל כיוצא בזה”.

כדי לענות על השאלות עלינו לברר האם שיבולי הלקט היקל מצד שהשמנונית שעל הסכין נתקנחה, או מצד שהבלוע בסכין נפגם? ובשאלה זאת נחלקו האחרונים:

והש”ך (כ) הביא שהב”ח ביאר שכל דברי שיבולי הלקט הם רק למהר”ם שסובר שכל החשש בסכין שאינו ב”י הוא רק משום השמנונית (שרק בקורט של חלתית אמרינן מחליא ליה לשבח), ואם כן כיון שנתקנחה הסכין אחרי שני חיתוכים מהשמנונית שעל גביה – יש להקל בלימונים.

אך מכיוון שלהלכה קיימא לן להלכה כדברי ספר התרומה שאוסר חריף שנחתך בסכין שאינה בת יומאיש לאסור את הלימונדה.

אך הש”ך חלק על הב”ח, וביאר ששיבולי הלקט פסק כך גם למי שסובר שבשאר דברים חריפים גם החריף הופך את הבלוע לשבח, אלא שלימונים אינם חריפים כ”כ ולכן מחליא לשבח רק את הבלוע בדפני הסכין ולא עמוק בתוכו, וזה כתב נתבטל ע”י חיתוך הלימונים הראשונים (אך בצנון וכיוצא בו שחריפים הרבה – יש להחמיר שאף לאחר חיתוך הרבה מהם לא נפגם הבלוע בסכין, והוכיח כן מהא דהרמ”א עצמו כתב בסע’ א לגבי צנון שאם חתכו דק דק אסור כולו, ולא נתבטל הטעם מהחיתוכים).

חתך תולעת עם הפרי או עם צנון:

הט”ז (יב) כתב בשם התורת חטאת שאם חתך תולעת עם הצנון יש להקל על ידי קליפה מעט, בגלל שמקילין בדבר שנפשו של אדם קצה בו ותולעת שטעמה פגום – לא אוסרת.

והש”ך בסימן פד (ל) כתב שיש להקל דוקא בזבוב, אך תולעת תאסור עד ששים (רע”א).

והפרי מגדים כתב שאפשר שאף הש”ך כאן יקל לפי שיש אומרים (הרא”ש והטור) שהצנון בולע רק כדי קליפה, ובסימן פד מדובר בבישול.

ולפי זה לעניין התשובה יש לומר :

בלימון בודד:

לפי השו”ע והרמ”א בסכין בת יומא יש להחמיר שלא לאכול את הלימונים בסעודה.

בסכין שאינה בת יומא- אם הייתה נקיה לפי השו”ע יש להיקל, ולפי הרמ”א יש להחמיר.

בלימונים הרבה:

גם לשו”ע והרמ”א יש להיקל.

שהיה בלימון תולעת:

יש להיקל בכדי קליפה לפי דעת הט”ז, ואף לפי דעת הש”ך יש להיקל מכיון שמדובר על חיתוך ולא על בישול.

רוצה לטעום את התכנית?

שיעור ראשון מתנה - פשוט לנסות!

עגלת קניות

מתלבט מה מתאים לך ללמוד?
שיחת ייעוץ ללא עלות!

אתה הולך לפספס את
הזדמנות חייך להפוך לרב?

פשוט תנסה שיעור מתנה!