כיצד היא הנחת ידיו בשעת התפילה?  

שבת דף י עמוד א

רבא שדי גלימיה ופכר ידיה, ומצלי. אמר: כעבדא קמיה מריה, אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא, כי איכא צערא בעלמא – שדי גלימיה ופכר ידיה ומצלי, אמר: כעבדא קמי מריה. כי איכא שלמא – לביש ומתכסי ומתעטף ומצלי, אמר: הכון לקראת אלהיך ישראל

רמב”ם- מניח ידיו על לבו כפותין הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני רבו באימה וביראה ובפחד ולא יניח ידיו על חלציו.

והב”י כתב שמהגמרא לעיל משמע ליה שלעולם הוה פכר ידיה ולא היה משנה מצערא לשלמא אלא רק את מלבושיו בלבד.

עוד כתב הב”י שמה שכתב הרמב”ם שיש להניח את ידו הימנית על השמאלית זה כתב מסברא של עצמו, ואפשר שזה רמז להכנעת היצר הרע שהוא נרמז בצד שמאל.

והד”מ (ג) כתב שעל דרך האמת הוא רמז להגביר מדת הרחמים על מידת הדין.

ומהר”י אבוהב כתב שהכל כמנהג המקום שיש מקומות שחובקין היד והזרוע ימין תחת אציל שמאל ושמאל תחת אציל ימין כשמדברים עם המלך וזהו מנהג ארץ אדום, ויש מקומות שחובקין ידיהן באצבעותיהן ויש מקומות משימים ידיהם לאחוריהם וכן מנהג ארץ ישמעאל ומכוונים לרמוז כאילו אין להם ידים כלומר שאין להם יכולת זולתו.

עוד כתב הד”מ (ד) שבכל פנים יזהר לבל ישים יד השמאלית על יד הימנית בתפילתו לסוד הנרמז (באות ג).

• לשים ידים על חלציו:

רמב”ם- ולא יניח ידיו על חלציו.

הב”י כתב שאפשר שהרמב”ם כתב זאת מסברא דנפשיה לפי שהוא דרך יוהרא, ואפשר שהוא פירוש למה שאמרו בפרק מי שמתו (ברכות כד:) שלא יניח ידו על סנטרו וכדברי הערוך (ערך סנטר) שפירש לא יניח ידו על צדו, וסנטרו מלשון סטרו כמו צלע, והנו”ן יתירה כלומר שלא יניח ידיו על כסליו שנראה שעומד בקלות ראש.

פסיקת הלכה:

השו”ע פסק כרמב”ם: “מניח ידו על לבו כפותין, (פירוש כקשורין) הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה, ביראה ובפחד, ולא יניח ידיו על חלציו, מפני שהוא דרך יוהרא”.

המ”ב (ו) כתב שיש לעשות כן במקום שנוהגין לעמוד כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלים מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום איך שרגילים לעמוד לפני המלך.

ובס’ עשרה מאמרות כתב בשם האר”י שיניחו זרועותם על לבם ימנית על שמאלית.  ובשם הרמ”ק כתב שיכוף האגודל בתוך פיסת היד.

• האם יש להתנועע בשעת התפילה:

המ”ב (ז) כתב שבאימה- היינו שיש להתנועע בשעת תפלה משום כל עצמותי תאמרנה ד’ מי כמוך. וכן כתב הפר”ח בשם כמה פוסקים וכן הסכים במגן גבורים.