• למשמש בצרור בשבת

שבת דף פא עמוד א

אמר רבא: אסור למשמש (הנצרך ליפנות ואינו יכול ליפנות) בצרור בשבת כדרך שממשמש בחול (משום השרת נימין). מתקיף לה מר זוטרא: ליסתכן? כלאחר יד (כגון שאוחז צרור בשתי אצבעותיו שפיר דמי).

והתוס’ הקשו הרי רבא התיר דבר שאין מתכון? ותירץ שכאן הוי פסיק רישא ולכן אסור.

וכתב הב”י שה”ה שאסור לשים פתילה בפי הטבעת בשבת אלא כלאחר יד שאוחזה בשתי אצבעותיו ומניחה בנחת (מהטעם של השרת נימין).

פסיקת הלכה:

השו”ע פסק: “אסור לשום פתילה בפי הטבעת כדרך שנוהגים לעשות למי שהוא עצור, אלא אם כן ישים אותה בשינוי שיאחזנה בשתי אצבעותיו ויניחנה בנחת (מ”ב ס”ק קנא: העשויה מחלב או בורית או מניר ושארי דברים וטעם איסורם משום שכשממשמש שם כמה פעמים להכניס ולהוציא קרוב לודאי שישר השער משם, וכעושה בנחת לא יבוא לידי השרת נימין[1])”.

• חוקן בשבת

המג”א (נה) כתב שכ”ש שאסור לעשות קרוסטיר (חוקן) אפילו הוכנה מאתמול משום גזירת שחיקת סממנים ואפילו ע”י שינוי אם לא בחולה כמבואר בסע’ יז (שמותר ע”י שינוי). ויזהר שלא יבוא לידי מלאכה דאורייתא, ואם אפשר ע”י גוי יעשה ע”י גוי.

המ”ב (קנ) העתיקו והוסיף שה”ה שלא יערב שמן ומים כדרך שעושין, אלא ישפוך הכל לתוך הכלי (ואם יתערבו יתערבו עיין שלא סע’ ז) וטוב לעשות הכל ע”י גוי אם אפשר.

• האם מותר להכין הפתילה בשבת

המ”ב (קנב) כתב בשם החיים אדם שכל זה דוקא אם הפתילה עשויה מערב שבת, אבל לעשות בשבת הפתילה ואפילו עושה אותה מנייר ומקשה אותו יש בו איסור דאורייתא משום מכה בפטיש. אלא לחולה שיש בו סכנה, אבל מה שעושין מחתיכת לפת מותר מכיון שהוא מאכל בהמה אין בו משום תיקון כלי, וכן כתב הליכות עולם (ח”ד עמ’ רד).

• חוקן בשבת

החזו”ע (ח”ג עמ’ שסט) כתב שמי שסובל מעצירות בשבת, מותר לו לשתות מיץ שזיפים ושאר מיני פירות המשלשלים ולמי שיש לו צער רב, מותר לעשות חוקן, ובלבד שיעשה בשינוי, ואם אי אפשר בשינוי, יעשה כדרכו.

• הסובל משלשולים

ההליכות עולם (ח”ד עמ’ קמט) כתב שמותר לקחת תרופה נגד שלשול כפי עצת הרופא, וימעט באכילה וירבה בשתייה, ואם יש חשש שהחולה איבד נוזלים, יש להחישו לבית חולים, שמא יצטרך לנוזלים דרך הוריד, וכ”ש בשלשולים אצל תינוקות שהוא ספק סכנה.

עוד כתב החזו”ע (ח”ג עמ’ שעא) שמי שסובל מעצירות ומטחורים, מותר לו לשתות שמן פראפין, כיון שאינו עשוי לרפואה, רק כדי למנוע צער ולשמור על הוורידין שלא יסרטו מקושי היציאה. ואפילו אם כוונתו ליצב פעולת המעיים, שהיציאה תהיה סדירה מותר, כיון שאין אצלו באותה שעה מיחושים, וכל מגמתו רק על העתיד, אין כאן גזירת שחיקת סממנים.

[1] ועיין בבה”ל שהתקשה בכל זה, שכן גם דינא דצרור בגמרא לא כולם העתיקהו, וכן יש לחלק בין צרור שהוא דבר קשה ויותר משיר שער מאשר פתילה מאשר שהיא דבר רך ובודאי שלא הוי פסיק רישא, ולכן במ”ב כתב שבגלל שמוציא ומכניס כמה פעמיים אפשר שהוי פסיק רישא לעניין השרת נימין.