ריסוק בננה:

האם יש איסור טוחן בדבר שאינו גידולי קרקע? והאם ישתנה הדין בדבר שאינו ראוי לאכילה כשהוא שלם? ומה הדין אם רוצה לאכלו לאלתר?

מבואר בתוספתא שבת טו הלכה יג

אין מרסקין דבילה וגרוגרות וחרובין… אבל מרסק הוא ביד ודש סכין ובעץ הפרור ואינו חושש.

עוד מבואר בגמרא בשבת דף עד עמוד ב

והטוחן. אמר רב פפא: האי מאן דפרים סילקא – חייב משום טוחן. אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי – חייב משום טוחן. אמר רב אשי: אי קפיד אמשחתא – חייב משום מחתך.

עוד מבואר בגמרא בשבת דף קיד עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רב הונא, ואמרי לה אמר רבי אבא אמר רב הונא: יום הכפורים שחל להיות בשבת – אסור בקניבת ירק….

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: יום הכפורים שחל להיות בשבת – מותר בקניבת ירק.

לגבי הגמרא האי מאן דפרים סילקא פירשו הראשונים:

 רש”י – האי מאן דפרים סילקא היינו שמחתך את הסלק דק. הב”י כתב שמרש”י בדף קכח משמע שביד אין איסור לטחון, אמנם כתב שאפשר שיש מ”מ איסור דרבנן.

הרא”ש תמה על רש”י לגבי פירושו של פרים סילקא שמבואר מדבריו שיש טוחן באוכלים.

תוספות, תוס’ רא”ש – דוקא בסלק חייב משום טוחן מכיון שהדרך לחתכו דק אך בשאר אוכלים מותר ואין בהם איסור טוחן, וכך סובר הרא”ש (שהבין שסילקא אינו אוכל, שמשמע מדבריו שסילקא הוא ג”כ עצי דקלים[1]). אמנם התוספות בדף קיד ע”ב כתבו שבגמ’ בדף עד ע”ב האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן מכיון שהוא חותך את הירק לחתיכות דקות מאד.

רא”מ – גם בשאר פירות יש איסור טוחן.

רמב”ם – המחתך את הירק דק דק כדי לבשלו חייב משום טוחן, ולכן כתבה הגמ’ דוקא סילקא שהדרך לבשלה וה”ה לשאר ירקות שרוצה לבשלם לאחר החיתוך, והסתפק הב”י בדעת הרמב”ם בחותך ירקות שלא על מנת לבשלם אם חייב מדרבנן או מותר, ולמסקנה נוטה לומר שחייב מדרבנן

ה”ר יוסף בשם הרשב”ם, ר”ן – לחם מותר לפרר מאחר שנטחן כבר אין טוחן אחר טוחן, והד”מ (ב) כתב על פי הר”ן שלכן מותר לפרר לחם לתרנגולים.

רבינו חננאל – דין טוחן הוא דוקא בכתישה ולא כעין חיתוך.

לגבי הגמרא “אמר רב מנשה: האי מאן דסלית סילתי – חייב משום טוחן”.

רא”ש – מדובר שמפרק נימין דקים מן עץ דקל, ובתוך הנימין יש כמין קמח ואם מנפצו חייב משום טוחן.

רי”ף, ר”ן – מדובר שמוציא הקמח הדק מן הנימין ועל זה חייב משום טוחן.

אם מחתך על מנת לאוכלו לאלתר:

רשב”א – כמו שבורר מותר לברור ביד ולאכול לאלתר מכיון שזוהי דרך אכילה, גם בטחינה אמרינן הכי ואפילו שמחתך לצורך כל בני הסעודה שרי.

הב”י כתב שיש להקל כדבריו מכמה סיבות:

1. לפי שיטת התוס’ שדוקא בסיקלא יש איסור טוחן.
2. ועוד שלפי ר”ח והרא”ש אין טחינה באוכלים, שהרי פירשו שמוציא הקמח הדק מן הקיסמים ומנפצו ואפילו סילקא שרי.
3. יש לצרף שהרמב”ם סובר שאם טוחן שלא על מנת לבשל פטור.
4. לפי הרא”ם שסובר שיש טוחן בשאר פירות אפשר לומר שלאלתר גם הוא יודה.
5. אם לא מחתך דק דק ממש מותר.

ומ”מ סיים הב”י שנכון הדבר להזהיר שיחתכום לחתיכות גדולות קצת ושיאכלו לאלתר וכל כהאי גוונא נראה דלית ביה בית מיחוש לדברי הכל.

פסיקת הלכה:

מובאת בסימן שכ”א סע’ יב:

רש”י ותוס’ כתבו שהחותך ירק דק דק חייב משום טוחן וכן פסק השו”ע[2], והבה”ל כתב שזהו לענין חיוב, אך לענין איסור יש להזהר מאד אף בקצת יותר מדק מכיון ששיעור דקותן של חיתוך החתיכות לא נודע לנו כדמשמע בבית יוסף שצריך שיהיה חתיכות גדולות במקצת ויחתוך סמוך לסעודה.

הרשב”א היקל שאם חותך אוכל לאלתר אין איסור טוחן (לאותה סעודה, ואף שמכין קודם הסעודה לאכלו תוך הסעודה נקרא לאלתר (ט”ז ס”ק י), וכן פסק הרמ”א.

והמ”ב (מג) כתב ע”פ הב”י שה”ה שאחד יכול לחתוך בשביל אחרים והם יאכלו מיד.

והבית יוסף כתב שנכון להיזהר שיחתכו חתיכות גדולות קצת. וכן כתב האור לציון (ח”א סי’ כח) אמנם ביחוה דעת (ח”ה סי’ כז) כתב שאין זה אלא ממידת חסידות, והמחמיר תבוא עליו ברכה. וכן הניף ידו בשנית בחזו”ע (ח”ד עמ’ קטז) להקל. וכן פסק הילקוט יוסף (שכא ד,ה).

והמג”א (טו) שלא כבית יוסף כתב שהמנהג אצלם להקל לחתוך דק דק ובלבד שיהיה אחרי יציאת הגברים מבית הכנסת כדי שיהיה ממש סמוך לסעודה. והמ”ב (מה) שהנוהג כן יש לו על מי שיסמוך. אמנם כתב המ”ב שאם חותך שעה או שתיים קודם הסעודה קרוב הדבר לומר שהוא חייב חטאת, והבצלים אסורים באכילה, וגם אז אסור משום בורר.

למעך בננה במזלג לתינוק:

הילקוט יוסף (שכא לב) פסק שמותר למעך בננה בשיני המזלג, כמעשהו בחול, לצורך התינוק, על דעת להאכילו לאלתר, ואין צריך לעשות הריסוק בשינוי.

והמנוחת אהבה (ח”ב פ”ח סי”ב) כתב שהמחמיר לרסק בשינוי כגון ביד המזלג או בכף תבוא עליו ברכה.

והארחות שבת (ח”א עמ’ רלא) כתבו שירסק בקת הסכין.

[2] והחזו”ע (ח”ד עמ’ רנז) ביאר שאע”פ שלשו”ע היה לפסוק כמו עמודי ההוראה שהקילו בזה (הרמב”ם ורא”ש) ועוד ראשונים, מ”מ אפשר שמצא מרן לנכון לחוש לדברי האוסרים בספק איסור תורה, ומ”מ כשיש ספק נוסף יש להקל כרוב הפוסקים.