אדם שהוכרח להתפלל מיושב האם חוזר ומתפלל מעומד?

ברכות דף ל עמוד א

אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו.

ברכות דף ל עמוד א

רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד מיושב, כי הוה אתי לביתיה הדר ומצלי מעומד.

רש”י כתב שמדובר בשבת הרגל שאז היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק”ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטין ומתפללין איש איש לבדו, ורב אשי שהיה ראש ישיבה במתא מחסיא ודרש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק”ש לוחש הרבה בבת אחת למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפילה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הציבור לעמוד מפניו.

והב”י כתב שלמדנו מכאן שמי שהיה מוכרח להתפלל מיושב- כשיוכל יחזור להתפלל מעומד כמו שרב אשי עשה כשחזר לביתו, אך אפשר היה לומר דהיינו דוקא כגון רב אשי שהיה מכוין בתפילתו אבל כגון אנו שאין אנו מכוונים בתפילתינו לא יחזור להתפלל שעל זה נאמר “למה לי רוב זבחיכם”.

אך התוספות כתבו גבי אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק לאורחא וכו’,  משמע שי”ח ברכות מותר להתפלל בדרך כשמהלך ואין צריך לעמוד, והקשו במה זה שונה מהביננו דמסקינן לעיל דמעומד דוקא?

ותירצו ששונה הביננו שהיא קצרה ואין כאן ביטול דרך כל כך כמו בי”ח ברכות,

ועוד פירש הר”מ שכאן כשהוא חוזר לביתו בכל מקרה חוזר ומתפלל כדאמרינן בסמוך רב אשי מצלי בהדי ציבורא ביחיד מיושב כדי לקרות ק”ש בעונתה וכי הדר לביתיה מצלי מעומד.

והב”י כתב שנראה מדבריהם שמי שמתפלל מיושב מצד הדין חייב לחזור ולהתפלל מעומד.  

וסיים שמשמע מרב אשי שמי שמתפלל מיושב כשחוזר להתפלל מעומד אין צריך לחדש דבר בתפילתו שכן בסתמא כתוב “הדר ומצלי מעומד”- ומשמע שמתפלל בסתמא את התפילה שנהג להתפלל בלי תוספת ומגרעת.

פסיקת הלכה:

השו”ע פסק כתוס’: “מי שהוכרח להתפלל מיושב (מ”ב ס”ק כה- וה”ה במהלך בדרך), כשיוכל (מ”ב ס”ק כו- דוקא כשלא עבר זמנה) צריך לחזור ולהתפלל מעומד, ואינו צריך להוסיף בה דבר”.

המ”ב (כז) כתב שזה לא נחשב כמתפלל בתורת נדבה שמבואר לקמן בסימן ק”ז דצריך לחדש בה, ולדינא הסכימו האחרונים שא”צ לחזור ולהתפלל שנית וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפללו בדרך במיושב חוזרין ומתפללין שנית.

ומ”מ המ”ב כתב אם הוא רוצה יכול להתפלל שנית בתורת נדבה אם הוא בטוח שיכוין לבו בתפילתו כמש”כ ס”ס ק”ז, וא”צ לחדש בה דבר דזה שמתפלל עתה בעמידה הוא כחידוש כ”כ בספר מגן גבורים, וכן כתב בהלכה ברורה (טז) וכן כתב האור לציון (ח”ב פמ”ה סכ”ו), אך מדברי הפמ”ג משמע שאין כדאי להתפלל היום נדבה. וכן כתב הכף החיים (לד).

והרמ”א כתב: “ומי שבא בדרך והוא סמוך למלון, אם יכול להסתלק מן הדרך (מ”ב ס”ק כח- לילך לצדדיו ולהתפלל שם עמידה) במקום שלא יפסיקוהו עוברי דרכים, יסתלק שם ולא יתפלל במלון של עובדי כוכבים, שלא יבלבלוהו בני הבית; אבל אם א”א לו להסתלק מן הדרך במקום שלא יפסיקוהו, יתפלל במלון באיזה קרן זוית”.

המ”ב (כט) כתב שבמלון של עו”ג בודאי יש בו גילולים ותועבות ואין להכניס לשם דבר שבקדושה שהרי משה רבינו עליו השלום- אמר כצאתי את העיר וגו’ ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהיתה מלאה גילולים.

עוד כתב המ”ב (ל) שכדי שלא יבלבלוהו בני הבית יתפלל בסוף אחר תיבת קרן זוית – והעיקר ביאר המ”ב בשו”ע- שלא שהעיקר שימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו אבל לא יחוש לגילולים שהרי כל תפלתינו בעיירות מלאות גילולים.

ואם בכותל מזרחי שם תלוים גילולים אל יתפלל לאותו צד אלא לצד אחר אף על פי שאינו מזרח.

ואם א”א להסתלק מן הדרך וצריך להתפלל מהלך או מיושב וגם במלון יודע הוא שלא ימצא קרן זוית שלא יבלבלוהו מוטב להתפלל בדרך מיושב או מהלך-  כיון שאז יכול לכוין יותר,

ומ”מ אם יכול להתפלל במלון בבקעה או בחצר או בגינה מוטב ויצא ידי שניהם ויתפלל במעומד ובכונה.