סעיף ז – טיט שעל בגדו

איתא בגמרא בשבת דף קמא עמוד א

אמר רב כהנא: טיט שעל גבי בגדו – מכסכסו (משפשו) מבפנים (דלא מוכחא מילתא לאיתחזויי כמלבן, ומלבן ממש לא הוי דאין נותן שם מים) ואין מכסכסו מבחוץ. מיתיבי: טיט שעל גבי מנעלו – מגררו בגב סכין, ושעל בגדו – מגררו בצפורן, ובלבד שלא יכסכס. מאי לאו – שלא יכסכס כלל! – לא, שלא יכסכס מבחוץ, אלא מבפנים.

נחלקו הראשונים בהבנת הגמרא: 

רא”ש, טור – טיט שעל גבי בגדו מכסכסו מפנים ואין מכסכסו מבחוץ שדמי למלבן (ולא חייב מכיון שאין מים, מ”ב ס”ק לג). ומגרדו בציפורן וכתב שגם בסכין.

ובשעה”צ (מא) כתב שאע”פ שלשיטת רש”י בסע’ א’ חייב אף על ניעור אבק, זאת מכיון שבלי מים הבגד נתקן, משא”כ הכא שבלי מים אין הבגד מתנקה לגמרי ובכך מיושבת קושית רע”א.

טור בשם רבינו פרץ בשם תוס’ – כל ההיתר לגרד הוא דוקא בטיט לח, אך בטיט יבש הוי טוחן, אע”ג שהוי מלאכה שאינה צריכה לגופה.

והמג”א (טו) כתב שטיט יבש אפילו לכסכסו מבפנים אסור (ולא כהסתפקות הדרישה) וכן כתב המ”ב (לה). ומ”מ המ”ב (לו) כתב שע”י גוי מותר, מכיון שהוי מלאכה שאין צריך לגופה ומשום כבוד הבריות שלא לילך בבגדים מלוכלכים שרי דהוי שבות דשבות.

והט”ז (ו) כתב שאם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ושרי אף לדעתם, ורק כשיש ממשות טיט על הבגד וכשהוא מגרר שם אז נופלים פירורי הטיט. וכן ה”ה שמי שהחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש, יוכל לגרר בצפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות. והמ”ב (לו) כתב שכל זה דוקא כשעושה מבפנים אך מבחוץ אסור, ועוד כתב המ”ב שצ”ע על דברי הט”ז מכיון שעלכ”פ הוי כמלבן שהרי מתכון ליפות הבגד ולצחצחו שלא ישאר עליו שום רושם לכלוך ולא גרע מסע’ ה’. אך החזו”ע (ח”ו עמ’ צה) היקל כט”ז.[1]

שיבולי הלקט בשם ר”ת – בבגד של משי או צמר מותר לכסכס אף מבחוץ, והחמירו מבפנים דוקא בבגד של פשתן. והמג”א כתב שהשו”ע לא פסק כמותו, וכן פסק המ”ב (לא).

• האם מותר גם בסכין?

רי”ף, רמב”ם – לא הזכירו סכין, והתירו רק ציפורן.

רא”ש – גם בסכין מותר.

• האם מותר בחודה של סכין לדעת הרא”ש:

והקרבן נתנאל כתב בדעת הרא”ש שה”ה שמותר בחודה של סכין, מכיון שציפורן מעשה חודה של סכין הוא, וכן כתב הב”י.

אמנם ההגהות הגר”א כתב על הגמרא שדוקא בגב הסכין מותר.

• מה ההבדל מאבק:

המנוחת אהבה (ח”ב פי”ב סי”ח בהע’) ביאר שבטיט מכיון שצריך לשפשף את בגד אסור מדרבנן משא”כ באבק.

פסיקת הלכה:

השו”ע כתב כרמב”ם, והביא בשם יש אומרים דעת רבינו פרץ: “טיט שעל בגדו משפשפו מבפנים דלא מוכחא מלתא לאתחזויי כמלבן, אבל לא בחוץ דדמי למלבן ומגררו בצפורן. ויש מפרשים דה”מ לח, אבל יבש אסור דהוי טוחן”.

והמג”א (יד) כתב שמותר לפורר אפילו בחוד של סכין (ב”י בדעת הרא”ש) והמ”ב (לד) כתב שניתן להסיר בחודו בדרך אפשר, המנוחת אהבה (ח”ב פי”ב סי”ח) היקל לגרד בצפורן או בסכין אלא שכתב שנכון להחמיר בטיט יבש שלא לגרדו בצפורן או בסכין מבחוץ אלא רק מבפנים.

המ”ב (לב) כתב שאע”פ שבסעיף ה’ בסודר אסור אפילו מבפנים, כאן שרי מכיון שאינו מתכון אלא להסיר הטיט.

והחזון איש (או”ח סי’ נז ד,ה ענין) כתב שאע”פ שאין טוחן אחר טוחן, הני מילי בדבר שהתחבר על ידי בני אדם, משא”כ כשהטיט התחבר מעצמו בידי שמים, וכן כתב המנוחת אהבה. והקצות השולחן (קכט בדה”ש ס”ק טז) תירץ בשם הטל אורות שאין אומרים אין טוחן אחר טוחן אלא בדברי מאכל אבל לא בשאר דברים, ובהליכות עולם (ח”ד עמ’ קכו) תירץ שדוקא בנטחן על ידי אדם אמרינן אין טוחן אחר טוחן, אבל העפר, ברייתו כך היא, וכשחוזר לשפשפו ולטוחנו שפיר חשיב טוחן.

ובהליכות עולם (ח”ד עמ’ קכה) העלה להקל בזה במקום צורך, שהטיט נראה על בגדו לעין כל ואין לו בגד אחר, שכדאי הוא מרן ורבני ירושלים, ומ”מ אם יש שם גוי יעשה על ידו.

• קינוח הטיט בכותל או במדרגות

המנוחת אהבה (ח”ב פי”ב סי”ח) כתב שמותר לקנח טיט יבש שעל רגלו או נעלו בכותל או בחידודי מדרגות של אבן (שהוי טוחן לאחר יד, ועוד שיש סוברים שאין טוחן אחר טוחן).

[1] ומ”מ כתב הט”ז שלדעת הפוסקים בסימן שכ שלגבי סחיטה אין חיוב אלא במה שנח לו במה שנסחט ה”ה לטוחן שאינו חייב רק אם נח לו. ולפי זה אפילו כשיש ממשות שרי לגררו בציפורן.\