מוקצה מחמת גופו שייחדו בשבת

האם מותר לטלטל אבן בשבת

שאלה מעשית- פתרון מבחני רבנות

טלטול אבן בשבת

מבחני רבנות

טלטול אבן בשבת

נחלקו הראשונים בדין המייחד אבן לשבת אחת, האם יכול  לטלטלה: 

רשב”א – אינו יכול לטלטלה. וראייתו מדברי הגמרא (קכה ע”ב), שהמניח אבן על פי חבית, אסורה החבית בטלטול, ורק אם מייחדה לעולם להיות על פי החבית היא מותרת בטלטול. ובנוסף לייחוד, צריך שישתמש באבן מבעוד יום.

ר”ן, רש”י – ייחוד לשבת אחת לא מועיל, אך דוקא באבן שייחדה לכסות בה חבית, כיון שאין הדרך לכסות חבית באבן, ולכן צריך ליחד את האבן לעולם. אמנם, אם ייחד את האבן לפצח בה אגוזים – מועיל ייחוד לשבת אחת, כיון שדרכה בכך.

רבינו ירוחם, מרדכי – צריך לעשות מעשה של תיקון באבן כדי להתיר את טלטולה.

שבולי הלקט בשם ר’ ישעיה – כל דבר שמייחדו, מועיל הייחוד כדי להתיר לטלטלו, ואין צריך מעשה.

ד”מ בשם הטור – אין צריך תיקון לכלי כדי להתיר את טלטולו, ומספיקה מחשבה.

הב”י כתב בתחילה, שאם הדרך להשתמש בכלי לצורך זה, מועיל בו ייחוד, ואם אין הדרך – צריך מעשה. אך לאחר שהביא את דברי שבולי הלקט שלא הצריך מעשה, פסק כר”ן בסתם, ולא כתב שצריך גם מעשה.

פסיקת הלכה בדין טלטול אבן בשבת

השו”ע פסק בסתם כר”ן, ובשם יש מי שאומר כשבולי הלקט ובשם יש אומרים כדעת רבינו ירוחם: “אסור לכסות פי חבית באבן או בבקעת, או לסגור בהן את הדלת, או להכות בהן בברזא אף על פי שחשב עליה מבעוד יום, אסור, אלא אם כן יחדה לכך לעולם; אבל יחדה לשבת זה בלבד, לא. וה”מ, בדבר שאין דרכה לייחדה לכך, כגון: הני דאמרן; אבל בכל מידי דאורחיה בהכי, כגון: לפצוע בה אגוזים, ביחוד לשבת אחת סגי. ויש מי שאומר דלא שנא. וי”א שצריך שיעשה בה שום מעשה של תיקון מבעוד יום”.

המ”ב (צז) פסק שבמקום צורך אפשר להקל בייחוד לשבת אחת בדבר שהדרך לייחדו לכך.

אך בחזון עובדיה (ח”ג עמ’ צח) הקל בכך אף שלא במקום צורך, וכן אם נשתמש באבן בפועל מערב שבת אפילו רק פעם אחת לפני השבת, אע”פ שלא חשב עליה לשבת, מותר להשתמש בה בשבת. וכן כתב הבה”ל בדעת הר”ן, שאם עשה מעשה מבעוד יום מותר לטלטל את האבן, ואין צריך דוקא ייחוד לשבת.

והרמ”א פסק כמרדכי בסעיף הקודם: “ועיין לעיל סימן רנ”ט, דביחוד סגי”.

ולכאורה דברי המרדכי סותרים, שכן לפי השו”ע משמע שהמרדכי הצריך מעשה, אך מדברי הרמ”א מתבאר שאין צריך מעשה:

המג”א (מד) תירץ, שיש לחלק בין כלים שלא שייך בהם מעשה כגון לבנים שנשארו מבנין, או קופה של עפר (סע’ לא), שמועיל בהם ייחוד, ובין כלים ששייך בהם מעשה, שבהם לא מועיל ייחוד. ומ”מ גם במקום שהכלי אינו בר מעשה, אם רוצה להשתמש בו לדבר שאין דרכו בכך צריך לייחדו לעולם. ואם רוצה להשתמש בו לדבר שדרכו בכך, בזה נחלקו הר”ן והרשב”א אם מספיק ייחוד לשבת אחת.

הפסק”ת (עמ’ רטז) כתב, שבזמננו שלא משתמשים בעצים ואבנים, דינם כדין דבר שאין הדרך להשתמש בו (אלא א”כ ודאי משתמשים בהם), ומאחר שכן כדי להתיר את טלטולם צריך ייחוד לעולם, ושיהיו במקום מיוחד. ואם עשה מעשה מבעוד יום כגון שסידר את האבנים לשבת עליהם – מותר לטלטלם בשבת. אך מן המובחר שיעשה מעשה של ממש בדבר עצמו. ודין הכלי כדין דבר שמלאכתו להיתר.

  • צדדים להקל ביחוד כלי לשימוש

כתב המ”ב (צג), אם היה רגיל להשתמש בדבר ביום חול לתשמיש זה, מותר להמשיך להשתמש בו אפילו אם לא ייחדו.

עוד כתב המ”ב (צד), שאם עשה מעשה המוכיח שעומד להשתמש בו, מותר להשתמש בו בשבת.

  • האם צריך שיפרש את הייחוד בפה?

המ”ב (צג) כתב שמספיקה מחשבה ולא צריך לפרש בפה. אך בשעה”צ (פה) כתב, שהפרי מגדים החמיר שצריך ייחוד בפה, אך העיקר להקל. אמנם דעת הבא”ח להחמיר כפמ”ג שצריך ייחוד בפה דוקא.

לקבלת תשובות ממבחני רבנות נוספים ועדכונים נוספים השאר פרטים:

Shopping Cart